הסטוריה ומורשת

 גלעד לזכר אבשלום פרידמן רום ואביהו איכר ז"ל

קודם להקמת פארק תעשיות בר לב, בשנת 1995, הונצחו על הגבעות והחורש הטבעי שבמקום, בשני מקומות נפרדים, 3 אנשי צוות אויר שנפלו בעת מילוי תפקידם. מנהלת בר לב רואה חובה לשמר ולטפח את המקומות בהם בחרו המשפחות להקים גלעד לזיכרם.

 


אבשלום פרידמן רום ז“ל
בן יעקב ושרה. נולד ביום ו' באלול תש"ה (15.8.1945) בקיבוץ שריד. כאן עברו עליו ימי ילדותו, נערותו ובחרותו. כאן למד בבית ספר יסודי וסיים את לימודיו בבית ספר תיכון. הוא היה ילד שקט, וחיוך תמידי נסוך על פניו, תבונה מציצה מאישוני עיניו המחייכות ובגרות בזוויות פיו. היה בו יחוד: ביטחון אמיתי וצניעות. כשהיה בן 10, כתב שיר שהולחן בידי יוחנן זראי ואף הושמע ברדיו. שלוש שנים רצופות נהג לרשום ביומן אישי את כל מחשבותיו. השורה האחרונה ביומן (שהיה מורכב מכמה מחברות) אומרת: "מחר אני בן שלוש-עשרה, גמרתי". בכיתות י'-י"א הדריך אבשלום בקן 'השומר הצעיר' שבמגדל העמק. הוא היה מדריך אחראי ומצליח, וחניכיו אהבו אותו. אבשה היה חבר בקבוצת 'ארז' נטל חלק בכל מעשיה. נזכר עוזי: "הוא היה מקובל בחברה ומאוד אהוב ופיקח. אומר את דבריו בעיתם ולא מגזים. כבר בגיל הילדות היה לו איזה ריסון. בגיל שכולם מתמרדים ומתפרקים הוא היה מקשיב עד סוף השיחה ופוסק את דברו, וזה היה גומר את העניין". ומוסיף עודד: "התכונה הבולטת ביותר בחייו של אבשלום היא העובדה שאף על פי שמעולם לא נדחף ולא ניסה להתבלט וכאילו לא היתה לו אמביציה, הוא היה תמיד הראשון". צד אחר באופיו של אבשה מאירה דניאלה: "תמיד הוא היה מטה את המאזניים להרגעה, לשיווי משקל". על אפיזודה בתקופת הלימודים במוסד החינוכי בשריד מספר אביטל: "אני זוכר שדי הרבה לילות היינו סוחבים טרקטורים. אבשלום תמיד היה שותף למבצעים האלה. לילה אחד סחבנו טרקטור לימדנו את רן לנהוג, אבשלום מצד אחד על הברקסים, אני על הקלץ' ורן באמצע על ההגה". ועל שלישיה אחרת, הפעם עודד, נחום ואבשה, סיפר אבי ברעם שהיה מרכז הפלחה בקיבוץ: "יש אחד ששואל כל הזמן שאלות ולא יודע מה לעשות - זה עודד; יש אחד שלא שואל שאלות ולא יודע גם מה לעשות - זה נחום; יש אחד שלא שואל שאלות ויודע תמיד מה לעשות - זה אבשלום!" גם לקראת הגיוס לא היה אבשה שותף ללבטי חבריו ולא שאל שאלות. הוא פשוט אמר: "אני מתגייס לחיל האויר".
אבשלום גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1963 והתנדב, כמובן, לחיל האויר. מאז היתה דרכו סלולה לפניו. הוא התחיל את דרכו לאחר שהוסמך כטייס קרב על 'אורגאן', עבר לטייסת 'מיסטרים' ומשם ל'ווטור'. בין טיסה לטיסה אף הספיק לשאת לאישה את אורה, וכחודש לאחר הנישואים סיים בהצטיינות את קורס מדריכי הטיסה. במלחמת ששת הימים לחם כטיס במטוס 'ווטור'. עם תום המלחמה נענד באות המערכה.
לאחר המלחמה נולד בנו הבכור - יריב. מטייסת ה'ווטורים' עבר להטיס 'מיראז'ים' ובספטמבר 1969 אף הפיל מטוס 'מיג 21'. אבשה נשלח לקורס טייסי ניסוי באנגליה, וסיים אותו בהצטיינות והיה לטייס ניסוי בחיל האויר. עם זאת המשיך להיות קשור, מבצעית, לטייסת לוחמת. במלחמת יום הכיפורים נטל חלק בקרבות לעצירת הפולשים הסורים והמצרים ובסיומה - נענד באות המערכה. תפקידיו האחרונים בחיל האויר היו: טייס ניסוי בכיר, מפקד מרכז ניסויי טיסה, וכגולת הכותרת - מפקד טייסת.
חוות הדעת התקופתיות היו מלאות דברי שבח והערכה לאבשה: "מילא תפקידו באורח מעולה תוך התגברות על קשיים לא רגילים;" "מקצוען ממדרגה ראשונה כטייס, מפקד סבלני, חרוץ ואחראי שזוכה להערכות גבוהות מאוד של פקודיו כבר בצעדיו הראשונים;" "טיפוס נוח, הגון ונעים לעבודה;" "רמת טיסה והובלה טובה מאוד". "לוחם, מוביל וטייס בעל אופקים רחבים;" "מוביל וטייס מהמעולים שיש לנו;" "טייס ניסוי מהמעולים ביותר".
ביום י"ט בטבת תשל"ח (29.12.1977), נפל סגן-אלוף אבשלום בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקיבוץ שריד. השאיר אחריו אישה - אורה, בן - יריב ושתי בנות- מיכל ונעמה, שהיתה בת שבעה חודשים בנפול אביה, הורים אח ואחות.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אבשה היה טייס בדם, על אף העיסוקים הרבים המוטלים על מפקד הטייסת ראה את עיקרי יעודו בטיסה. כל נושא חדש, כל תרגיל מסובך בעצמו רצה לבדוק, בעצמו רצה לחפור ולמצוא את כל הפרטים הקטנים והמשמעויות הנובעות מהם... כמפקד. השכיל למצוא תמיד את הזמן לדאוג לבעיותיהם של פקודיו. לנסות לפתור בעצמו, ולא להפסיק ללחוץ עד שנמצא הפתרון המתאים... לי, אישית. היה אבשה משענת נאמנה;" "תעודת הוקרה וכבוד לזכרו המספרת את דרכו ופועלו, נשלחה לביתו בחתימת הרמטכ"ל רב-אלוף מוטה גור.
משפחתו הוציאה לזכרו חוברת זיכרון בשם 'אבשה'.

אביהו איכר ז"ל

בן זאב ורוחמה. נולד ביום ט"ו בכסלו תשי"ב (14.12.1951) בקיבוץ הזורע שבעמק-יזרעאל. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר שבמקום ואת השכלתו התיכונית רכש במוסד 'שומריה' שבמשמר- העמק. מנעוריו היה אביהוא חניך פעיל ומסור בחברת הנעורים שבמוסד. אביהוא היה תלמיד מבריק, ובצד לימודיו שקד גם על אימוני התעמלות, ריצה והתעמלות מכשירים, ובענף זה הגיע להישגים בקבוצה ייצוגית. בגמר לימודיו יצא אביהוא לשנת הדרכה, כמדריך בתנועת 'השומר הצעיר' שבקן רמתיים (בשנת 1969/70).
אהבתו הגדולה של אביהוא נתונה היתה למוסיקה: מגיל 13 למד לנגן בחצוצרה. הוא נטל חלק בתזמורת בני הקיבוצים וגם ניגן קטעי-סולו. התמיד בנגינה גם בהיותו פעיל בתנועה ובצבא. נהג לנגן בכל החגים והחגיגות שבקיבוץ; כן צורף לתזמורת הקמרית הקיבוצית והתחבב על חבריה.
אביהוא גדל בצל מחלתו האנושה של אחיו עקיבא ז"ל, שהיה רתוק לכסאו ולמיטתו. בניגוד למצבו האנוש כמה אחיו להרקיע ולפרוש כנפיים - כיוני-טיפוחיו האהובות, או להגביה טוס במטוסים, שידע לזהותם בצורה מפליאה על-פי זמזום מנועיהם ויעפם מעל למרחבי עמק- יזרעאל.
ככל-הנראה, סבלו וכמיהותיו של אחיו ז"ל הנביטו בקרבו של אביהוא את השאיפה וההחלטה הנחושה להגביה טוס.
לעיני מוריו וחבריו נחשף אביהוא כאדם נחוש-החלטה, מגובש בדעותיו ובמעשיו, אשר חתר ללא-לאות להגשמת ייעודו. פעילותו בלימודים, נגינתו בחצוצרה, אימוני-ההתעמלות המפרכים ורגש האחריות בכל עבודה שעסק בה - הצביעו על יציבות מפתיעה, כישרון ויכולת התמדה נדירים. סדר-יומו המאורגן ויסודיותו היו לדוגמה ומשל בקרב יודעיו. לא ניתן היה להוציאו מן המסלול שקבע לעצמו במעשי-משובה, רכילות או רגעי-בטלה.
את גישתו לחיים שיקפו רצינות וגישה עקרונית מחמירה כלפי הזולת, מלווים הומור דק ואירוניה ביחס לחברה ולקיבוץ; היה מי שראה בכך גילוי של נוקשות וחספוס, ואולם אביהוא דבק בעקרונותיו, היה מוכן לשחות נגד הזרם ולהתמיד במהלכו העקבי. הוא הזדהה עם התנועה ורעיונותיה, וזיקתו לקיבוץ היתה מושתת על יסודות איתנים.
בעת שנת ההדרכה בתנועה נפגש אביהוא לראשונה עם איה, ומאז צמחה ועלתה חברות עמוקת שורשים ואהבה, שנתחשלה בתמורות הזמן והבגרות המשותפת.
ככל שהתקרב מועד גיוסו לצבא, כן צהל לקראת היום בו יגשים חלום-נעוריו, והוא יפרוש כנפיים. אולם, תחילה נפסל מלצאת לקורס-טיס, ואת ראשית דרכו כטירון בצבא עשה ביחידת-רגלים מובחרת. פגיעה ברגלו קטעה מסלול זה, ושוב פנה אביהוא לטיס, והפעם לא עמד שום מכשול בדרכו, והוא זכה להיות נווט במטוס הפנטום.
בתום שירות החובה חזר אביהוא לקיבוצו, אל הוריו ביחד עם איה, חברתו לחיים. על-פי משאלתו עמד אביהוא לצאת להדרכה, כשליח בוגר בתנועה החינוכית בארץ; ובינתיים עבד במפעל בקיבוץ - כאשר הקיבוץ ואביהוא רוקמים תכניות להשתלמותו והשתלבותו בעתיד. אך כל אלה התנפצו, כאשר באחת מגיחותיו-טיסותיו, במסגרת שירות המילואים, לא שבו עוד אביהוא וחברו-מפקדו.
אביהו נפל בעת מילוי תפקידו - ביום י"ט בטבת תשל"ח (29.12.1977), והוא בן 26. הובא למנוחת-עולמים באדמת 'הזורע', בבית-העלמין שבמורד הוואדי. הותיר באבלם הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
קטעים מהסרט "אבשה" לזכרו של סא"ל אבשלום רום-פרידמן